כשניגשתי לכתוב את הספר, הבטחתי לעצמי דבר אחד: להיות כנה. לא לעגל פינות, לא להקל במקום שקשה — אלא להישיר מבט גם לרגעים הפחות יפים, ולתאר אותם כפי שהם.
אחרי חמש שנות כתיבה, אני מזמין אתכם למסע שהוא קודם כל סיפור. סיפור על התבגרות, על התמודדות, על שאלות שלא תמיד מקבלות תשובה. בין דפי הספר תמצאו היכרות אינטימית עם עולם פנימי סוער, דרך עיניו של נער שנאבק מול ה־OCD, מנסה להבין את עצמו דרך לוח השחמט, דרך השאלות, דרך השתיקות.
זהו רומן שחושף רגעים לא פשוטים, מציף מחשבות שקשה להודות בהן אבל שואף לדיוק רגשי. לא מתוך מטרה ללמד, אלא כדי לגעת, לחשוף.
הספר נכתב מתוך מסע אישי, כזה שהולך אחורה וקדימה, בין עבר שכואב להבין להווה שמבקש להחלים. השחמט, שהיה פעם כל עולמי וננטש ברגעים החשוכים ביותר, ליווה אותי גם בכתיבה, בין השורות ובין המחשבות. מתוכו צמחו תובנות, לא ככותרות להנחיה אלא כחלק מרקמת החיים:
המהות שבשאלת ה"למה?", וההבדל הדק והעמוק בינה לבין "טריגר".
התחושה הזאת של כפאי, של עצירה, של קיפאון.
המרחב שמגדיר אותנו- תנאי הסביבה, אזורי הנוחות, והמחירים שלהם.
המבט שמנסה לחשוב קדימה אבל לא מפסיק לנתח לאחור.
ההתמודדות עם הכחשה. ההתמודדות עם אשמה.
המקום של הדמיון. המקום של התקווה.
הספר אינו מדריך ואינו הצהרה. הוא פשוט ניסיון כן ואמיתי לגעת במה שעד היום פחדתי לפתוח.
אני מאמין שכל אחד ואחת, מי שחווה OCD, מי שמכיר מקרוב, או סתם מתוך סקרנות אנושית, יוכל למצוא בו משהו. שאלה. השתקפות. אולי אפילו פתח.
כלים ותובנות שנוגעים בהם בין השורות
לא כיוונתי למצוא בספר כלים במובן המוכר, לא שיטות של עזרה עצמית, ולא כלים כמו על לוח שחמט.
אבל כן תמצאו בספר מחשבות ותובנות שצמחו ממסע אישי ארוך, כאלה שכל אחד יפרש בדרכו.
זהו לא ספר עיון, ובוודאי שלא מדריך. אבל כן בחרתי לשתף בכמה כלים שליוו אותי – נקודות חיבור בין שחמט לנפש, בין אסטרטגיה להישרדות, בין שקט חיצוני לסערה פנימית.
ואולי חלק מהם יפגשו גם אתכם, בדרך, עם הפרשנות היחודית שמתאימה רק לכם.
